בילדותי הייתי "חולה" על סנדויצ'ים. רוב האוכל שלי היה מורכב מכריך טוב , עם כל מה שיש בבית. האהוב ביותר היה חצילים מטוגנים, מיונז וביצה קשה ( מי חשב אז על סביח ?)  כריך נוסף שהיה בבית הוא פרוסת לחם טבול בשמן זית,  מעל מיץ עגבניות ומעט מלח (היום כמובן קוראים לזה קרוסטיני )  פינוק מיוחד היו פיתות גדולות, בשרניות, עבות במיוחד, טריות מאד. היינו ממלאים אותם בכל טוב, הרטבים היו ניספגים בפיתה והשמחה היתה רבה ( לא, לחם לא משמין – היה לי סעיף תת משקל בצבא )

לאחר הקדמה כזו אתם מבינים שכאשר התחילו להגיע למרכולים פיתות תימניות (כך הן נקראות), עסיסיות, בגדלים שונים, הדמיון מיד עבד.

הן נפלאות לאירוח, הן קטנות, ניתן למלא בהן תוספות שונות, בקיצור חגיגה.

אני מכינה מהן טוסטים קטנים:

פותחת אותן, מורחת חמאה , מוסיפה גבינה בולגרית 5%. פרוסת גבינת טל העמק 9%. עגבניות, בצל אדום פרוס, מעט פסטו או ממרח עגבניות מיובשות, מניחה בטוסטר נלחץ עד חימום קל, שכל המלית תתאחד ומגישה. נפלא

הצעה אחרת לארוחת ערב של שחיתות:

לפתוח את הפיתה, להניח את שני החלקים בצלחת, לזלף מעט שמן זית, להכין סלט ירקות שאתם אוהבים, להוסיף גבינות מגורדות כמו בולגרית, פטה, רוקפור, עיזים,  צהובה , לטבל בשמן זית ומלח, לפזר את הירקות  עם הגבינה על הפיתה, להכין חביתה   – לקשקש ביצה, להוסיף מעט חלב ( מעט זה כשתי כפיות), לערבב, לטגן במעט שמן, להניח על הירקות, להגיש ולהתענג כאשר כל המריכבים נמסים בפה.

הדפסה